חזרנו מהאפטר יחסית מאוחר והתחלנו ללכת רק ב8 בבוקר, לא לפני שגיליתי ששכחתי את הכובע בבית. ירדתי לצרכניה של דישון ואילתרתי כובע מגופיה ישנה שמצאתי שם ומצחיה. שכחתי לספר שבכל מקום שבו שומעים שאנחנו הולכים את השביל יוצאים מגדרם לעזור (כולל בעל הצרכניה).
התחלנו ללכת במעלה נחל דישון בעצם עד הר מירון. בדרך קיים פיצול שמוביל לנחל גוש חלב ובסוף פיצול לנחל צבעון שמוביל לבית ספר שדה. בדרך מעיינות רבים שאינם נשאבים על ידי מקורות, הרבה פטל וקברו של הנביא ישעיהו עם כל ציוד הסגירה המקובל
(כסאות, נרות נשמה, מקום לברכות)
מסלול קשה שמתחיל בגובה 350 מטר ועלינו לגובה 1000מטר. בעיקר בחלקו האחרון של הקטע שכלל את
יער אלוני ברעם ונחל צבעון.
היום ניסיתי לראשונה את המטען הסולרי שעבד לא רע בכלל.
אנחנו ישנים בחדרים של בית ספר שדה מירון והתנאים גרועים ביותר...לא מומלץ.
ירדנו לארוחת ערב בחורפיש. איציק גיסו של יוחי יצטרף אלינו ליומיים, אבל נראה שלא יהיה מי שיקבל את פניו ער.
יום חמישי, 6 בספטמבר 2012
יום 4 מדישון לביה"ס שדה מירון
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
איך הייתה הארוחה בחורפייש? מי לקח אותכם?
השבמחקהשומר הדרוזי של ביהס שדה הר מירון לקח אותנו למסעדה הטובה ביותר בחו רפש שבמקרה ממוקמת בתחנת הדלק בכניסה לכפר, 5 דקות נסיעה. כל זאת תמורת 150ש"ח.
השבמחק